סגירת חוב לפני ראש השנה
הרב יניב חניאחאלולתשעב26/08/2012
שאלה:
שלום מכרתי לאחותי את הרכב הישן שלי. מאחר ומצבה הכלכלי לא משהו, אמרתי שתשלם כשתוכל כי לא לחוץ לי וגם לא מדובר בסכום משמעותי בשבילי. אבל מאחר וראש השנה מתקרב אני לא רוצה שיהיה עליה דין בגלל זה. אם יש מחילה האם זה נחשב בסדר?. חשבתי שאולי היא גם תוכל לתת צ'קים דחויים, האם זה יחשב ששילמה את חובה? תודה
תשובה:
מכיוון שהחוב הוא שלה אליך, הרי שאת יכולה למחול אותו אם תרצי, זכותו של אדם למחול על חוב, או לקבל שהוא ישולםמאוחר יותר. ללא ספק תשלום בצ'קים דחויים נחשב תשלום בתנאי שאת מקבלת את זה.
כלומר- את יכולה למחול את החוב או לפחות להגיד שאת מוכנה לקבל אותו חזרה רק אחרי ראש השנה ואז לא תהיה הקפדה כליפה, את גם יכולה לקבל המחאות דחויות.
תשובות נוספות בנושא-
החזר הלוואה קטנה
אני חושב שהדרך הנכונה ביותר היא להזכיר לו להחזיר, מלבד העניין העקרוני, התורה מתייחסת בחומרה לכל גזל, גם קטן ביותר ומתוך אהבת החבר חבל להטיל עליו חטא כזה מחוסר ידיעה. אם הדבר ממש קשה, אתה יכול למחול לו בלב שלם ומוחלט וזה ייחשב כמחילה.
אני חושב שהדרך הנכונה ביותר היא להזכיר לו להחזיר, מלבד העניין העקרוני, התורה מתייחסת בחומרה לכל גזל, גם קטן ביותר ומתוך אהבת החבר חבל להטיל עליו חטא כזה מחוסר ידיעה. אם הדבר ממש קשה, אתה יכול למחול לו בלב שלם ומוחלט וזה ייחשב כמחילה.
ווי נט אומרים שאיסור נגיעה גורם לבעיות נפשיות
לגבי עצם איסור נגיעה ומשמעותו, יש הרבה תשובות באתר. אבל לגבי הכתבה בווי נט, היא די ישנה. שלחו לי אותה מזמן...
ואין ספק שלווי נט יש אג'נדה חד משמעית.
אם כי ההבדל המרכזי הוא עצם היחס למיניות ולשליטה עליה. זה דבר שיש בו תהום פעורה בינינו ל"ליברלים" (כי אין הגדרה טובה יותר).
דוגמא- בתור מי שרואה עדי בדיקה של זוגות, ועונה למבוגרים יותר מצעירים, הרי הקושי של "נגיעה" מלווה לא מעט אנשים עד גיל זקנה ושיבה. החל מנשים בגיל המעבר שיש להן מעט מאוד מים נקיים בחודש, או בחודשים או בחצי שנה. ואין, פשוט אין, שום שיטה הלכתית להתיר אותן.
עבור דרך "פרודים רגשית" שאלו זוגות שחיים באותו בית ואין להם נגיעה.
עבור דרך העובדה שאסור ללחוץ את היד לכל אשה שאתה פוגש... או לחבק או לנשק... גם אם היא אשה מאוד נחדמה שעשתה לך טובה גדולה... ואתה רוצה רק להודות לה... וזה שיש אחת שמותר לך לא באמת פותר את הבעיה,
יש אנשים עם נטיה הפוכה,
יש כאלה שהתאהבו בשכנה שלהם,
או כאלו נשים שהתקדמו אקדמאית ופתאום גילו שהבעל שלהם פשוט לא מספק אותן נפשית כמו החברים מהעבודה.
ועוד אין סוף דוגמאות ל"קושי" בתחום המיני והנגיעתי שיש לכולם... אני חושב שאני מכיר יותר זוגות נשואים שלא יכולים לנגוע מאשר רווקים. מאוחרים או מוקדמים. אבל התורה מתערבת בחיי המין של האדם. וקובעת מה אסור ומה מותר ויש אג'נדות שלימות שלא מקבלות את זה. והשאלה היא אם מבינים/ מקבלים/ תומכים בזה שהתורה יותר טובה לנפש האדם וחייה הם גילוי של שורש נשמתו. במובן הזה לווי נט יש אג'נדה. ובעצם לכל העולם הליברלי יש אג'נדה. זה ההבדל ומשם זה מתחיל. השאלה היא האם מקבלים את הטענה שהתורה, התורה שבעל פה בעיקר, היא הדרך שבה הקב"ה מבקש לנהל את העולם. ואם זה כך, האם זה טוב לאדם או רע.
נניח שלאדם קשה מאוד לשמור שבועיים הרחקה מאשתו, זה גורם לו סבל נורא. אבל כך בתורה שבעל פה, שלמדה את מהתורה שבכתב. האם זה טוב לו? האם זה טוב למין האנושי בכללו להתנהג ככה? זו השאלה. ואם התושבה היא חיובית, אפילו אם יתכן שיש מישהו שזה מאוד מאוד קשה... זה חיובי לכולם. במובן הזה לווי נט יש אג'נדה. ול"רבנים" יש אג'נדה. והם חולקים ביניהם.
לגבי עצם איסור נגיעה ומשמעותו, יש הרבה תשובות באתר. אבל לגבי הכתבה בווי נט, היא די ישנה. שלחו לי אותה מזמן...
ואין ספק שלווי נט יש אג'נדה חד משמעית.
אם כי ההבדל המרכזי הוא עצם היחס למיניות ולשליטה עליה. זה דבר שיש בו תהום פעורה בינינו ל"ליברלים" (כי אין הגדרה טובה יותר).
דוגמא- בתור מי שרואה עדי בדיקה של זוגות, ועונה למבוגרים יותר מצעירים, הרי הקושי של "נגיעה" מלווה לא מעט אנשים עד גיל זקנה ושיבה. החל מנשים בגיל המעבר שיש להן מעט מאוד מים נקיים בחודש, או בחודשים או בחצי שנה. ואין, פשוט אין, שום שיטה הלכתית להתיר אותן.
עבור דרך "פרודים רגשית" שאלו זוגות שחיים באותו בית ואין להם נגיעה.
עבור דרך העובדה שאסור ללחוץ את היד לכל אשה שאתה פוגש... או לחבק או לנשק... גם אם היא אשה מאוד נחדמה שעשתה לך טובה גדולה... ואתה רוצה רק להודות לה... וזה שיש אחת שמותר לך לא באמת פותר את הבעיה,
יש אנשים עם נטיה הפוכה,
יש כאלה שהתאהבו בשכנה שלהם,
או כאלו נשים שהתקדמו אקדמאית ופתאום גילו שהבעל שלהם פשוט לא מספק אותן נפשית כמו החברים מהעבודה.
ועוד אין סוף דוגמאות ל"קושי" בתחום המיני והנגיעתי שיש לכולם... אני חושב שאני מכיר יותר זוגות נשואים שלא יכולים לנגוע מאשר רווקים. מאוחרים או מוקדמים. אבל התורה מתערבת בחיי המין של האדם. וקובעת מה אסור ומה מותר ויש אג'נדות שלימות שלא מקבלות את זה. והשאלה היא אם מבינים/ מקבלים/ תומכים בזה שהתורה יותר טובה לנפש האדם וחייה הם גילוי של שורש נשמתו. במובן הזה לווי נט יש אג'נדה. ובעצם לכל העולם הליברלי יש אג'נדה. זה ההבדל ומשם זה מתחיל. השאלה היא האם מקבלים את הטענה שהתורה, התורה שבעל פה בעיקר, היא הדרך שבה הקב"ה מבקש לנהל את העולם. ואם זה כך, האם זה טוב לאדם או רע.
נניח שלאדם קשה מאוד לשמור שבועיים הרחקה מאשתו, זה גורם לו סבל נורא. אבל כך בתורה שבעל פה, שלמדה את מהתורה שבכתב. האם זה טוב לו? האם זה טוב למין האנושי בכללו להתנהג ככה? זו השאלה. ואם התושבה היא חיובית, אפילו אם יתכן שיש מישהו שזה מאוד מאוד קשה... זה חיובי לכולם. במובן הזה לווי נט יש אג'נדה. ול"רבנים" יש אג'נדה. והם חולקים ביניהם.
תחילת תפילה על הגשם
אנחנו מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" מיד בשמיני עצרת, שזה החג השני של סוכות, שזה הזמן שבו אמורים להתחיל הגשמים.
אולם בקשת הגשמים מתחילה מאוחר יותר. הסיבה לכך היא שחכמים רצו לתת זצן לעולי הרגלים להספיק לחזור למקום שבו הם גרים לפני שמבקשים גשם. בארץ ישראל (בחות לארץ יש זמנים שונים) הזמן שנקבע הוא ז חשוון, שזה הזמן שבו אחרון עולי הרגלים הספיק להגיע הביתה.
כך שאנו אומרים משיב הרוח הגשם בשמיני עצרת ומבקשים גשם (ברך עלינו לספרדים, ותן טל ומטר לאשכנזים) בז בחשוון.
אנחנו מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" מיד בשמיני עצרת, שזה החג השני של סוכות, שזה הזמן שבו אמורים להתחיל הגשמים.
אולם בקשת הגשמים מתחילה מאוחר יותר. הסיבה לכך היא שחכמים רצו לתת זצן לעולי הרגלים להספיק לחזור למקום שבו הם גרים לפני שמבקשים גשם. בארץ ישראל (בחות לארץ יש זמנים שונים) הזמן שנקבע הוא ז חשוון, שזה הזמן שבו אחרון עולי הרגלים הספיק להגיע הביתה.
כך שאנו אומרים משיב הרוח הגשם בשמיני עצרת ומבקשים גשם (ברך עלינו לספרדים, ותן טל ומטר לאשכנזים) בז בחשוון.
קורונה וסיום שנה למות אבי זל
באופן הלכתי, בודאי שאפשר להימנע או לעשות את האזכרה בבית כנסת. לא מסכנים אפילו בספק בשביל משהו כמו אזכרה.
אבלמבחינה מעשית זה לא מובן לי כל כך- אם החשש הוא שאתה תידבק ותדביק אותה, הרי אתה יכול להידבק גם בבית כנסץ, בעבודה או בכל מקום אחר.
אם אתה נשמר מכל אלה, כדי לא לסכן אותה, הרי שברור שאתם יכולים לעשות אזכרה בבית כנסת, לעלות לתורה או לתרום משהו קטן לבית כנסת ולבקש שהם יעשו אזכרה. אבל אם אתה חשוף לכל מיני אנשים כל היום, אני לא רואה איך זה עוזר כל כך.
באופן הלכתי, בודאי שאפשר להימנע או לעשות את האזכרה בבית כנסת. לא מסכנים אפילו בספק בשביל משהו כמו אזכרה.
אבלמבחינה מעשית זה לא מובן לי כל כך- אם החשש הוא שאתה תידבק ותדביק אותה, הרי אתה יכול להידבק גם בבית כנסץ, בעבודה או בכל מקום אחר.
אם אתה נשמר מכל אלה, כדי לא לסכן אותה, הרי שברור שאתם יכולים לעשות אזכרה בבית כנסת, לעלות לתורה או לתרום משהו קטן לבית כנסת ולבקש שהם יעשו אזכרה. אבל אם אתה חשוף לכל מיני אנשים כל היום, אני לא רואה איך זה עוזר כל כך.
מריחת קרם בשבת
ישנו איסור למרוח משחה בשבת. אולם עד כמה שאני יודע ניתן למצוא קרם הגנה שהוא ממש נוזלי (הבחינה היא כך- הופכים את הבקבוק ורואים אם החומר "נשפך" לבד... אם כן- אז הוא נוזל), קרם נוזלי מותר. אם אין כזה דבר, אז צריך למצוא דרך אחרת, אולי בגד או משהו כזה על העור.
ישנו איסור למרוח משחה בשבת. אולם עד כמה שאני יודע ניתן למצוא קרם הגנה שהוא ממש נוזלי (הבחינה היא כך- הופכים את הבקבוק ורואים אם החומר "נשפך" לבד... אם כן- אז הוא נוזל), קרם נוזלי מותר. אם אין כזה דבר, אז צריך למצוא דרך אחרת, אולי בגד או משהו כזה על העור.
טבעת נישואין
מבחינה הלכתית טבעת הקידושין צריכה להיות פשוטה יחסית, הסיבה לכך היא שבטקס הקידושין, כטקס מאוד מחייב מבחינה הלכתית, אנחנו מעוניינים ב"גמירות דעת". כלומר שכל אחד מהצדדים ידע בדיוק מה הוא מקבל ועל מה הוא מתחייב, ולכן נמנעים מלהשתמש בטבעות שיש בהן אבנים או קישוטים שקשה להעריך אותן כספית, מכיוון שאז הכלה עלולה לטעות בהערכת הטבעת, ולחשוב שהיא התקדשה בטבעת יקרה פי כמה משוויה האמיתי, דבר שפוגם ב"גמירות הדעת". נניח שהכלה התקדשה עם טבעת שיש בה אבן, והיא בטוחה שהיא יקרה מאוד, אולם מומחים לאבנים יודעים שהטבעת עולה מעט. במקרה כזה תיתכן אפשרות, תיאורטית, שהכלה תגיד אחרי שנים- "אילו ידעתי שהטבעת כל כך זולה, לא הייתי מתחתנת איתה..." זה כמובן לא יכול לבטל את הנישואין, אולם זה יכול לפגום ברמת ההתחייבות שלה. לכן נהוג לרכוש טבעות פשוטות יחסית שקל להעריך את שווין.
כמו כן, על פי הסוד יש משמעות לצורתה העגולה המליאה של הטבעת.
מבחינה הלכתית טבעת הקידושין צריכה להיות פשוטה יחסית, הסיבה לכך היא שבטקס הקידושין, כטקס מאוד מחייב מבחינה הלכתית, אנחנו מעוניינים ב"גמירות דעת". כלומר שכל אחד מהצדדים ידע בדיוק מה הוא מקבל ועל מה הוא מתחייב, ולכן נמנעים מלהשתמש בטבעות שיש בהן אבנים או קישוטים שקשה להעריך אותן כספית, מכיוון שאז הכלה עלולה לטעות בהערכת הטבעת, ולחשוב שהיא התקדשה בטבעת יקרה פי כמה משוויה האמיתי, דבר שפוגם ב"גמירות הדעת". נניח שהכלה התקדשה עם טבעת שיש בה אבן, והיא בטוחה שהיא יקרה מאוד, אולם מומחים לאבנים יודעים שהטבעת עולה מעט. במקרה כזה תיתכן אפשרות, תיאורטית, שהכלה תגיד אחרי שנים- "אילו ידעתי שהטבעת כל כך זולה, לא הייתי מתחתנת איתה..." זה כמובן לא יכול לבטל את הנישואין, אולם זה יכול לפגום ברמת ההתחייבות שלה. לכן נהוג לרכוש טבעות פשוטות יחסית שקל להעריך את שווין.
כמו כן, על פי הסוד יש משמעות לצורתה העגולה המליאה של הטבעת.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
